מדעי הלמידה (מדעי המוח, פסיכולוגיה קוגניטיבית, חינוך) כשמם כן הם, נותן לנו מידע מבוסס מחקרית על תהליכי הלמידה האנושיים הבסיסיים ביותר :
- איך א/נשים מפנים קשב? ומה מסיח את דעתם?
- למה אנחנו לא יכולים לעבד הרבה מידע בו-זמנית? ואיך אפשר בכל זאת?
- למה לא כל מה שאנחנו לומדות אנחנו זוכרות? ולמה גם את מה שזכרנו בבית אנחנו לא זוכרות ברגע הנכון?
- איך מפתחים מוטיבציה ללמידה, ואיך עוזרים לתלמידות/ים להתקדם גם כשהמוטיבציה לא גבוהה?
- מהם הרגלי למידה טובים? ואיך מפתחים אותם?
- איך הרגש והקוגניציה קשורים זה לזה?
- איך אנשים לומדים בסביבות שונות, דיגיטליות למשל?
- מהם הדרכים המועילות ביותר להתאים את האתגרים ללומדות וללומדים (ומהן הדרכים הפחות מועילות?)
ועוד ועוד…
אבל, למעט במקרים מסוימים המחקרים לא מתבצעים בכיתות הלימוד, שהם מטבען מורכבות הרבה הרבה יותר - אז איך זה עוזר לנו?
- מדעי הלמידה מספקים לנו עובדות מבוססות על תהליך הלמידה האוניברסלי - שמאפשרות לנו לבחון את שגרות הלמידה וההוראה בכיתות שלנו בעין ביקורתית ולהכניס שיפורים קטנים בשגרות הללו שיהפכו אותן למועילות יותר עבור התלמידות והתלמידים. למשל, לבצע חזרה קבועה באמצעות משחק מבוסס שאלות פעם בכמה שיעורים שמהווה חזרה הדברים הכי חשובים שהם למדו ועשו, או להתחיל שיעור בשאלות חימום על הידע הקודם שחשוב במיוחד לשיעור.
- הם מאירים לנו נקודות חשוכות שלא מודעים אליהן ועוזרים לנו לעזור ללומדות וללומדים להתגבר עליהן - חלק גדול מהממצאים במדעי הלמידה מדגימים לנו את הפערים בין הקוגניציה שלנו (איך אנחנו לומדים) ובין המטה-קוגניציה שלנו (מה אנחנו יודעות וחושבות על הלמידה שלנו). למשל תלמידות ותלמידים שמרגישים שהבינו היטב, לא מרגישים שהם צריכים לתרגל, תלמידים שמתרגלים - מעדיפים לעשות את זה באופן פאסיבי (קריאה, סימון) ולא אקטיבי (בחינה עצמית או הדדית). למידה היא תהליך רב-שלבי וארוך-טווח, ולרוב ההשקעה בהווה מתוגמלת רק בטווח הארוך. ההערכות שלנו כלומדים, מתבצעות לרוב בנקודות שאין לנו בהן מספיק מידע כדי לקבל החלטות מועילות. לכן, לתכנון מוקפד של מהלכי למידה המתבססים על ידע ממחקרי הלמידה, יש חשיבות רבה גם ללמידה מועילה וגם לפיתוח הרגלי למידה עצמאיים טובים בהמשך.
- מדעי הלמידה נותנים למורות ומורים כלים לקבל את ההחלטות המקצועיות שלהם בעצמם - העובדה שיש עדויות לגבי איך נראית למידה יעילה ובאותו הזמן אנחנו יודעים שהאינטואיציות של לומדות ולומדים נוטות להיות לא מדייקות, מציבה זרקור עצמתי על הצורך בהוראה טובה: בתפקיד החיוני של המורות והמורים להציב מטרות ולתכנן מסלולי למידה מתאימים (פתוחים, סגורים, מאתגרים יותר או פחות - תלוי בשלב ותלוי בלומדות ובלומדים). מדעי הלמידה מאפשרים לנו להתמודד עם "טרנדים" ועם "אופנות חולפות" בכלים ביקורתיים, ולעשות שיקולים מקצועיים מדודים שלוקחים בחשבון את ההשקעה ואת הרווח, ופחות עד כמה הטרנד החדש הוא "נוצץ", "חדשני", "טכנולוגי" או "מרגש" - כל אלו יכולים להיות גורמים חשובים, אבל רק אם הם נותנים מענה מתאים וטוב לתלמידים ולתלמידות שלנו, בהקשר הלמידה שלהם, וכן לסטנדרטיים המקצועיים שלנו. אומרים שהוראה היא חצי מדע (מדע הלמידה) וחצי אומנות - האומנות היא למעשה המקצוענות, שמאפשרת להרכיב את התמונה השלמה מכל החלקים הנכונים.
רוצות לדעת עוד? יש לכן מה לספר לנו? השאירו לנו הודעה אישית או ברשתות המדיה החברתית
