כמה טוב אם היה "מתכון פשוט" ללמידה יעילה!
אנחנו יודעים שאין מתכונים, ושלמידה היא תהליך מורכב. אבל המחקר מספק לנו כמה תובנות חשובות שמהם מומלץ לצאת לדרך, אחד הממצאים העקביים והמתוקפים ביותר, שמאות מחקרים במעבדות מחקר ובכיתות לימוד חוזרים ומאשרים קשור להשפעת הבחינה על הלמידה:
כדי לתרגל ידע שנרכש באופן מועיל שגם ישמר לטווח הארוך, היא באמצעות שליפה פעילה של הידע שנלמד מהזיכרון, או במילים אחרות: בחינה.
המילה בחינה מקושרת אצלנו למבחנים ולהערכה מהסוג שרבים מאיתנו אוהבים פחות, ולכן לעיתים גם לרגשות שליליים. אבל פה העניים הוא פעילות שליפה מהזיכרון כחלק מתהליך התרגול: לבד, עם עמיתים או כחלק מאסטרטגית למידה פעילה. עצם פעולת השליפה מהזיכרון (שלא חייבים לקרוא לה בחינה) נמצאה כמועילה במיוחד - היא משפרת את היכולת להשתמש בידע שנלמד בטווח הארוך! באותו הזמן, האסטרטגיה הזאת ידועה גם בכך שמרבית הלומדות והלומדים אינם משתמשים בה.
למה? שאלה מעול-לה! נצלול לממצאי המחקר, לבעיות, לפתרונות ולדרכי היישום!
מחקרים רבים חוזרים ומאשרים את אפקט הבחינה (the testing effect) : כאשר משווים בין חזרות למידה המבוססות על חזרה ושינון (למשל קריאה חוזרת של החומר הנלמד) לשיטות המבוססות של בחינה או שליפה פעילה מהזיכרון (על בסיס שאלה, רמז או מידע חלקי) רואים יתרון משמעותי לשיטת השליפה על פני שיטת השינון.
באחד המחקרים המוכרים התחום, שהתפרסם במגזין המדעי היוקרתי Science בשנת 2008, החוקרים נתנו למשתתפים בניסוי ללמוד את פירושן של 40 מילים בשפה חדשה. הניסוי כלל שלבים שבהם המשתתפים שיננו את המילים: הם ראו את המילה יחד עם פירושה על מסך מחשב. וכן שלבים שבהם הנבדקים ניסו לשלוף את המילים: הם ראו רק את המילה בשפה החדשה וניסו להזכר בפירוש בכוחות עצמם ולהקליד את התשובה.
כדי לבדוק את ההשפעה של חזרות שינון לעומת חזרות שליפה החוקרים יצרו מספר קבוצות ניסוי ובכל אחת יחס שונה בין מספר חזרות השינון ומספר חזרות השליפה. ההשפעה על הלמידה נבדקה באמצעות מבחן שנערך כעבור שבוע:
>> חברי קבוצת הניסוי אשר כשני שלישים מחזרות הלמידה שלהם היו באמצעות שליפה - זכרו כ-80% מפירושי המילים כעבור שבוע.
>> חברי הקבוצה השניה אשר כשני שלישים מחזרות הלמידה שלהם היו באמצעות שינון - זכרו כ-36% מהפירושים כעבור שבוע.
מחקרים אחרים מצאו ממצאים דומים, גם עם חומרי לימוד מורכבים יותר, כמו למשל טקסטים בנושאי מדע, וגם כאשר נערכו בכיתות לימוד אמיתיות ועם חומרים אותנטיים. זאת הסיבה שהחוקרים היום תמימי דעים שמדובר באסטרטגיה יעילה ביותר, וממליצים להעמיק את השימוש בה בכיתות הלימוד בכל הרמות ובכל התחומים.
זאת השאלה: אם תוצאות המחקרים כל כך ברורות, ומוכיחות יעילות בטווח הארוך, איך יתכן שאינן מיושמות? שתי סיבות טובות לכך:
שליפת ידע מהזיכרון היא פעולה שדורשת מאמץ קוגניטיבי: עלינו לחפש את המידע באופן פעיל, לנסות דרכים שונות, רמזים ואסוציאציות עד שאנחנו מצליחים (או שלא) לאחזר את המידע המבוקש. סביר להניח שהחיפוש המאומץ הוא הסיבה לכך השיטה יעילה: ניסיונות הקישור ביו מושגים שונים, ותרגול היכולת לשלוף מידע המאוחסן בזיכרון, מחזקים את מסלולי השליפה והופכים אותם לזמינים יותר בעתיד.
אנחנו יודעים מניסיונו שהמאמץ חשוב ללמידה משמעותית, והפסיכולוג הקוגניטיבי Robert Bjork הגדיר זאת באמצעות המונח Desirable Diffculty (בתרגום חופשי: עכבה טובה).
הבעיה היא שהמאמץ הצפוי והסיכוי לטעות מפחיתים לעיתים את המוטיבציה לנסות:
בהרבה המקרים, כאשר עומדת לפני כל אחד מאיתנו בחירה בין חזרה על החומר או ניסיון לענות על שאלות - נעדיף, באופן טבעי, את הדרך הקלה והבטוחה: בקריאה חוזרת של החומר, התוכן נראה מוכר ויש תחושה של למידה יעילה. בבחינה עצמית - אנחנו מסתכנים בטעויות ובחוסר הצלחה.
אפשר להשתמש באנלוגיה שבתמונה הזאת כדי לתאר את הקונפליקט הזה - רק מי שיתאמץ לטפס על הפסגה הגבוהה, יזכה לצפות בנוף הבלתי נשכח. אבל כשעומדים בפיצול הדרכים ומדמיינים את הקושי הכרוך בעליה המאומצת, קל לנו מאוד לוותר מראש על הטיפוס...
כבר אמרנו שמדובר במאמץ, השאלה החשובה היא האם המאמץ שווה? אנחנו גם יודעים כבר שהתשובה היא: בהחלט כן!
הבעיה היא שזה לא נראה כך ולא מרגיש כך בזמן הלמידה ומיד אחריה (כלומר בטווח הקצר). שני ממצאים מעניינים ממחישים את הקושי הזה:
1. במחקר שראינו קודם ביקשו מהמשתתפים מיד בסוף שלב הלמידה (שבו למדו 40 מילים) להעריך כמה מילים מתוך ה-40 הם יזכרו בעוד שבוע. התוצאה המעניינת הייתה שכל הנבדקים העריכו בממוצע שיזכרו כמחצית מהמילים, לא משנה באיזו דרך למדו! במספרים:
אלו שתרגלו בעיקר באמצעות שינון העריכו שיזכרו 50% אבל זכרו 36% כעבור שבוע (הערכת יתר).
ואלו שתרגלו בעיקר באמצעות שליפה העריכו שיזכרו 50% אבל זכרו 80% כעבור שבוע (הערכת חסר).
מסתבר שיש סיבה טובה להערכה השגויה הזאת:
2. למידה באמצעות שינון יעילה לטווח הקצר מאוד (דקות ושעות) ואילו למידה באמצעות שליפה יעילה לטווח הארוך (ימים, שבועות וחודשים), ממצאים אלו חוזרים על עצמם במחקרים רבים.
כלומר מיד אחרי שאנחנו משננים, אנחנו באמת יודעים היטב את החומר, הבעיה היא שהוא לא מחזיק מעמד ומתפוגג מהר מאוד מהזיכרון. כולנו מכירים את התופעה המוכרת של "למדתי למבחן ושכחתי הכל מיד לאחריו", שימוש בשליפה במקום בשינון יכול למנוע את התופעה הזאת.
מה זה אומר? שבשביל ללמוד למבחן מחר בבוקר כדאי לשנן, ובשביל ללמוד גם למבחן אבל גם לכל מה שיבוא אחריו, כדאי להתאמן בשליפה חוזרת מהזיכרון.
מאחר ולתלמידים יש קושי אמיתי, קוגניטיבי ורגשי, לתרגל בצורה יעילה באמצעות שליפה, המורות והמורים יכולים לעזור אם יצרו סביבת למידה אשר בה משתמשים בתרגול שליפה כעניין שבשגרה. עם הזמן התלמידות ילמדו מניסיונן כיצד לנקוט באסטרטגיה הזאת באופן עצמאי. כשאנחנו נותנים לכולן/ם הזדמנות לשלוף אנחנו נותנים לכולן/ם הזדמנות שווה להצליח, משום שההצלחה לא נשענת יותר על הבחירה האישית שלהם באסטרטגית למידה (למשל: תלמידות/ים בעלי יותר ביטחון עצמי לא יהססו לנסות לבחון את עצמם ולטעות, לעומת חסרי בטחון).
מורים יכולים לתכנן פעילויות למידה אשר יאפשרו לכלל התלמידים להתנסות בשליפה. שאלונים ומשחקים המבוססים על שאלות יכולים להיות דרך טובה לעשות זאת, גם שאלות קצרות שאת התשובה כותבים קודם כל לעצמי, הו דרך מצוינת פשוטה ונגישה. גם שיעורי בית יכולים להיות דרך מצוינת לתרגל שליפה באופן עצמאי ולפתח כישורי למידה עצמאיים, אבל על כך בפעם אחרת.
יש לכם דוגמאות משלכם? כתבו לנו