עכבות טובות, התרגום העברי למושג Desirable Difficulties, הוא אחד הרעיונות החשובים ביותר שנובעים מהחיבור בין מדע הלמידה לכיתה, בעיקר משום שהוא נותן למורות ולמורים תובנות מהותיות וכלים מועילים להתמודד עם האתגרים המשמעותיים ביותר בלמידה. התמודדות מוצלחת נותנת, בתורה, כלים לתלמידים ולתלמידות ללמידה טובה לכל החיים.
המונח החשוב הזה מאגד למעשה שורה של ממצאים שונים אודות אסטרטגיות לתרגול ולמידה. הממצאים מראים שדווקא אסטרטגיות שנמצאו כיעילות במיוחד בטווח הארוך, גורמות ללומדים תחושה פחות טובה בזמן הלמידה (לעומת אסטרטגיות פחות יעילות). הסיבה היא שמדובר באסטרטגיות שדורשות יותר השקעה של מאמץ (עכבות או difficulties). המאמץ שהושקע תורם לביצועים טובים יותר בעתיד, כי זו למעשה הזדמנות להתמודד עם קשים ולתקן טעויות (ולכן אלו עכבות טובות או desirable difficulties).
הבעיה המרכזית היא שאחד הגורמים שמשפיע בפועל על הבחירה באסטרטגיה כזאת או אחרת, הוא ההרגשה שלנו בזמן התרגול עצמו, פשוט משום שאין לנו עדיין את היכולת להרגיש את היתרון, שיגיע, רק בעתיד…
מדובר באסטרטגיות המתמקדות בתרגול של ידע שכבר נלמד ושיש היכרות בסיסית איתו. על מנת שהידע יהפוך לשימושי עליינו לחזור ולתרגל אותו - אבל מסתבר שלא כל חזרות התרגול יעילות באותה המידה! ממצאי המחקר עוזרים לנו להבחין בין מה שיעיל יותר לבין מה שיעיל פחות - ובתחום הזה מדובר בממצאים המבוססים על עשרות מחקרים שנערכו לאורך עשרות שנים, ואלו הממצאים העיקריים:
כשאנחנו מתרגלים ידע שרכשנו באמצעות בחינה עצמית (או הדדית), כלומר מאתגרים את עצמנו להתאמץ, לחפש ולמצוא את הידע שלמדנו בנבכי הזיכרון שלנו, אנחנו למעשה מתרגלים אותו בצורה יעילה מאוד. היתרון הוא שהידע הזה הופך זמין יותר לשימוש בטווח הארוך. בתרגול כזה אנחנו למעשה מאמנים את המוח לעשות את מה שנדרש ממנו לעשות בזמן אמת - לשלוף את הידע מהזיכרון באופן עצמאי. במרבית המחקרים משווים בין תרגול כזה המצריך שליפה פעילה ועצמאית מהזיכרון לבין תרגול שכולל חזרה על החומר כשהוא מונח לפנינו (שזו הבחירה הטבעית של מרבית הלומדים והלומדות). תרגול מבוסס שליפה הוא יעיל בהרבה. בסקירות מחקריות שנערכו, האסטרטגיה הזאת היא תמיד בין המובילות והמומלצות ביותר1 , ואפשר לקרוא עליה עוד בבלוגים שלנו כאן למשל.
ממצא חזק ומבוסס לא פחות1 מראה שאם אנחנו עושים מספר מסויים של חזרות תרגול, ככל שהמרווחים ביניהן גדולים, כך התרגול מועיל יותר. לריווח יש כמה יתרונות: הראשון: הוא מאפשר למה שהרגע למדנו ותרגלנו להתגבש בזיכרון בלי הפרעה של חזרות נוספות. שנית ואולי חשוב יותר - בזמן שעובר בין החזרות מתרחשת שכחה טבעית (שהיא מהירה למדי לצערנו), וחזרה נוספת כעבור יום או יומיים מצליחה "לתפוס" את הזיכרון בדרך למטה, להחזיר אותו למצב תקין, ואפילו ולהאט את קצב השכחה מכאן ואילך - כפי שמוסבר היטב בסרטון ובבלוג שלנו על למידה מרווחת.
וזה לא הכל…. יש אסטרטגיות נוספות שמאפשרות לנו תרגול יעיל2 - שהמשמעות שלו היא להשקיע פחות זמן ולהיות מסוגלים להשתמש בידע שלנו בטווח הארוך כשנזדקק לו! למשל:
שילוב של עקרונות הריווח והשליפה - כלומר לבצע חזרות שליפה מרווחת בזמן4
תרגול מסורג (interleaving) - שאומר שאם יש לנו כמה נושאים שונים ללמוד באותו המקצוע (למשל בעיות מסוגים שונים במתמטיקה) כדאי לתגל בכל פעם בעיה מנושא אחר ולא כל נושא בנפרד5.
תרגול מגוון - לגוון את סוגי השאלות, לשאול את אותם הדברים בצורות שונות, להשתמש בדוגמאות שונות, ובסגנונות שונים של שאלות.
נשות ואנשי המקצוע בתחום שמו לב שאף על פי שמדובר באסטרטגיות יעילות מאוד שחוסכות זמן ומשפרות ביצועים, השימוש בהן בקרב לומדים בכל הגילים הוא לא נפוץ. בפועל רוב הלומדות והלומדים מעדיפים שיטות שכוללות דווקא חזרה על החומר כשהוא מול העיניים כמו קריאה או האזנה חוזרת, סיכום הידע או הדגשה תוך כדי קריאה, הם גם בוחרים לחזור כמה פעמים באותו חלון זמן קצר יחסית המוקדש ללמידה. אותה תופעה באה לידי ביטוי גם כשמבקשים מלומדות ולומדים לדווח על תחושת המסוגלות שלהם בעקבות הלמידה - למידה מאומצת (ויעילה) מקבלת דירוגים נמוכים לעומת למידה מבוססת חזרות (ויעילה פחות).
כשהתחילו לבדוק זאת באופן מחקרי וממוקד גילו שלתופעה יש הסברים:
כשאנחנו לומדים באמצעות חזרה על החומר, הידע מרגיש מוכר, הלמידה מרגישה יעילה וזורמת, מה שמעלה את מידת הביטחון שלנו ביכולת להשתמש בידע.
כשאנחנו לומדים באמצעות ניסיונות שליפה מהזיכרון - אנחנו נתקלים בקשיים ובטעויות, הלמידה מקוטעת ולעיתים מתסכלת מה שמוביל לירידה ברמת הביטחון שלנו.
בטווח הקצר ההרגשה שלנו לא משקרת - מי שמשננת זוכרת את התוכן בסוף מהלך הלמידה.
אבל בטווח הארוך הכל מתהפך - מי שמשננת שוכחת את הרוב הגדול תוך ימים ספורים, ומי שבחנה את עצמה זוכרת הרבה יותר!
כלומר בדיוק הפוך מהתחושה בזמן הלמידה - יש פה למעשה יתרון גדול שמסתתר בצלו של מאמץ וקושי ולכן נבחר לו השם עכבה טובה (desirable difficulty)
פרופ' רוברט ביורק (Bjork) שיחד עם החוקרת פרופ' אליזבת ביורק, טבעו את המושג הזה, מסביר את הקונפליקט הפנימי, ואת מה שאפשר לעשות כדי לשפר את הלמידה, תוכלו לצפות בפרופ' ביורק מסביר זאת בסרטון הזה (שהוא חלק מסדרה של סרטונים):
(ניתן להפעיל תרגום אוטומטי לאנגלית, עברית או ערבית)
יש לנו פה הזדמנות לאפשר ללומדים וללומדות לא רק להיות מסוגלים לעשות שימוש טוב יותר בידע שהם רוכשים, אלא גם לרכוש מיומנות למידה שתשמש אותם בהמשך הדרך. אבל זה לא בא בקלות, כי יש מכשול אמיתי שצריך להתגבר עליו וכאן נכנסות לתמונה המורות והמורים - באחריותנו לבנות מסלולי למידה הכוללים הזדמנויות לתרגול מבוסס שליפה, מאומץ במידה, מרווח, מדורג ומגוון3,4. התרגול הוא חלק מהותי בלמידה ודווקא עליו חשוב לקחת אחריות ולזמן ללומדים וללומדות הזדמנויות מובנות לעשות זאת נכון. בכך אנחנו נותנים הזדמנות אמיתית לכולם להצליח ושותפים בבנייה ההדרגתית של מיומנויות הלמידה שלהן ושלהם.
יש לכן דוגמאות טובות מהכיתה שלכן? כתבו לנו
לקריאה נוספת: