התובנות ממדעי הלמידה מאירות זרקור על הצורך להתבונן על למידה כתהליך שיש בו שלבים, ובכל שלב הלומדות והלומדים ירוויחו הכי הרבה משימוש באסטרטגיה המתאימה ביותר. האם יש אסטרטגיה אחת מנצחת? ברור שלא, אבל ממצאים מראים שבשלבים מוקדמים בעיקר, כדאי להימנע מעומס יתר, מגירויים מורכבים מידי ומהסחות דעת, וזאת כדי לאפשר ללומדות וללומדים להתרכז בדבר הכי חשוב באותו הזמן.
למשל, שלב חשוב בלמידה הוא שלב ההדגמה או ה"מודלינג" (המורה עושה והתלמידים מתבוננים ולומדים) - שהוא שלב ראשוני חשוב כשמדובר בידע מורכב (כמו פתרון של תרגיל במתמטיקה, או כתיבה של פסקת טיעון). הדבר החשוב מתרחש בזמן אמת על הלוח - אבל מהו הטקסט שמלווה את הפעילות הזאת? האם הוא נחוץ? ובעצם - בראש של מי הטקסט הזה נוצר?
בסרטון שלפניכם קרייג בארטון, מורה מוערך למתמטיקה מספר איך הוא מלמד ללא מילים, בזמן שהוא מבצע הדגמה של דוגמאות פתורות וכדי לעודד אסטרטגיה של הסבר לעצמי (קראו עוד על האסטרטגיות הללו בבלוגים קודמים).
בארטון טוען שבעבר הוא היה מדגים פתרון תרגילים על הלוח ומלווה אותו בהסבר מילולי שלו. באותו זמן, הוא ציפה שהתלמידות/ים שלו יעקבו אחרי מה שהוא עושה, יקשיבו לו וינסו להבין את ההסבר, וגם יכתבו במחברות שלהם באותו הזמן. זו אולי נשמעת פרוצדורה יחסית סטנדרטית, אבל כשחושבים על זה במושגים של סך הפעולות הקוגניטיביות הנדרשות מהם - אנחנו מגלים שיש פה בעצם עומס גדול, ונשאלות השאלות: יתכן שהעומס עלול לפגוע בלמידה? מה הדבר הכי חשוב שצריך לקרות בזמן הזה? ועל מה אפשר לוותר כדי להבטיח שמה שחשוב אכן יקרה?
בסרטון שלפניכם בארטון מסביר את הגישה שאמץ לעצמו: בפעם הראשונה שהוא מציג פתרון הוא מבקש מתלמידיו רק שני דברים: לעקוב אחרי מה שהוא עושה, ולחשוב "ממש חזק". הוא חולק חמישה טיפים חשובים שתורמים להצלחת המהלך:
(הסרטון באנגלית, ניתן להפעיל כתוביות או לבחור תרגום אוטומטי לעברית או לערבית). סיכום הטיפים מופיע גם להלן.
טיפ מס. 1: להסביר לתלמידות/ים מראש מה אני עושה, ומדוע אני עושה זאת. להסביר להם שאני בכוונה לא מדבר כדי שהם יוכלו להתרכז במה שאני עושה.
טיפ מס. 2: להשתמש במחוות גוף מתאימות כדי להכווין את הקשב למקום הנכון: כמו להצביע על מה שחשוב, או להתרחק מהלוח כדי לאותת שכדאי לעצור רגע ולחשוב.
טיפ מס. 3: להכווין "הסבר לעצמי" כדי לעודד מעורבות קוגניטיבית פעילה בלמידה. בדגש על שני סוגים: להסביר מה קרה עכשיו ולנבא מה עומד לקרות. התלמידים מקבלים הנחיה מראש לשאול את עצמם בנקודות מפתח שהמורה מסמן: מה קרה עכשיו? ומה עומד לקרות מיד?
טיפ מס. 4: לאפשר מספיק זמן למחשבה כדי ש"ההסבר לעצמי" יקרה, התלמידות והתלמידים צריכים זמן לעשות זאת. ההמלצה היא לקחת צעד אחורה מהלוח אחרי כל חלק חשוב בהדגמה ולתת להם את הזמן לחשוב, למשך כמה שניות. זה חשוב משום שצריך להרגיל את עצמנו לעשות זאת, בעת הדגמה שקטה כל שניה מרגישה כמו זמן ארוך, זה עלול להראות מיותר, אבל זה זמן חיוני לחשיבה.
טיפס מס. 5: בקשו לרשום שאלות אחרי ההדגמה - בזמן ההדגמה התלמידים והתלמידות רק מתבוננים וחושבים על פי ההנחיה. הם לא כותבים. אבל מיד אחרי כדאי לבקש מהם לרשום שאלה שיש להם, משהו ששמו לב אליו, או בקשת הבהרה. זו פעילות אישית שיכולה להיות בסיס מעולה לפעילות הבאה: אפשר לנסות לענות אחד לשני בפעילות בזוגות, או להעלות את השאלות במליאה - בכל מקרה הזמן הזה מאפשר להם לכתוב את מה שהכי מעסיק אותם מיד בסוף ההדגמה.
קרייג בארטון, הוא מורה אנגלי מוערך למתמטיקה, שמעיד על עצמו ששינה את דרך ההוראה שלו באופן משמעותי בעקבות ההיכרות עם מדעי הלמידה - והוא גם כתב על זה ספר, ומדבר על זה בפודקאסט שלו, ובערוץ היוטיוב "Tips for teachers".